“ללמוד” נקודות מבט על החיים

כשהייתי אולי בן ארבע, ג’וק ענקי נכנס לבית והזעיק את כולם לטפס במיומנות מפליאה על הכיסאות בקריאות שאצטרף אליהם. עדיין לא ידעתי שצריך לפחד, להיגעל ולהיות מאוים מג’וקים, אבל טיפסתי על הכיסא הקרוב, כי כולם עשו את זה, ובעיקר כי לפי עוצמת הצעקות נראה שהיה מדובר בעניין של חיים ומוות, עם דגש על המוות הנוראי והוודאי. בינתיים, אחי צעד אל הג’וק בלי להבין למה כולם על הכיסאות, ופשוט עקב אחריו וטיפל בו.

כשאנחנו אומרים שיש אינסוף נקודות מבט על החיים, באופן מצחיק זה גם קשור לג’וק הזה ולפחד שאנחנו משייכים לפגישה הלא מזומנת איתו. אנחנו יכולים לפחד, ואנחנו יכולים שלא. הכוונה היא שלמרות שיש לנו נטיה להצדיק כל נקודת מבט על החיים (שלא פוגעת בנו) ולהיות סובלניים כלפיה, הרי שלפעמים נקודת מבט אחת עדיפה על השניה. או במילים אחרות כשאתם לבד בבית עדיף לא לפחד מג’וקים ולטאות כי אתם לא באמת רוצים לעזוב את הבית או להסתגר כל הלילה בחדר בגללם (שזו נקודת מבט שפוגעת בנו).
ובאופן רחב יותר, הכוונה היא, שפחדים שקימיים בנו פעמים רבות הוטמעו בנו בגיל צעיר, ואנחנו ממשיכים לשאת אותם בחיינו הבוגרים, מבלי לזכור בכלל את המקור האמיתי שלהם, ומבלי לבחון את הנכונות שלהם. והסבל שאנחנו חווים כתוצאה מהפחדים האלה, מוביל אותנו להיכנס ולהסתגר בחדרים הפנימיים של הנפש שלנו, במקום לנסות ולהתמודד עם הפחד באופן מבוקר.

ומה זה אומר עלי? (כשירדתי מהכסא).. שלמדתי שלשממית שבתמונה קוראים מניפנית מצויה, ומעבר ליכולת שלה ללכת על הקירות כמו ספיידרמן, היא זזה במהירות שהעין בקושי יכולה לקלוט, והתגלה שלתפוס אותה זה כמו לתפוס רעידת אדמה ברשת. הסוף הוא שהצלחתי להוביל אותה החוצה מהדירה בשלום, ואני מקוה שלא (ובלב אני מקוה שכן) ישירות לדירה של השכנים, ו.. עכשיו אחי שולח לי תמונה שמראה שמניפנית מצויה נכנסה לדירה שלו. אז שיהיה לו בהצלחה 🙂